About Me

My Photo
Israeli living in Los Angeles, "working" on a phd in history.

Saturday, November 17, 2012

War is the continuation of Politik by other means ?


Barak as IDF Chief of staff

Blaming Barak and Netanyahu’s electoral ambitions as the main cause for this recent round of violence is simplistic. Emphasizing the upcoming elections sidesteps the fact that violent actions against the Palestinians are actually quite the popular move among Jewish Israelis. With this in mind, Barak and Netanyahu can be viewed as a product of a general Israeli strategic approach to dealing with the Palestinians – force, the more the better. Barak and Netanyahu are not worse than the average Jewish Israeli (or American-Jew for that matter) that supports them. In general, the centrist to radical Zionist side of the political map, which constitutes the overwhelming majority of Jewish Israelis, hardly ever pretends that it sympathizes with Palestinian suffering. What is left of the Zionist left sees Palestinian suffering as a necessary evil. With this moral environment Barak and Netanyahu should not be singled out. 

What still eludes me is what the pair representing the whole wants to achieve. My understanding of the Israeli interest is that it is similar to that of the de-colonizing European empire. All modern empires eventually withdrew from their colonized territories, leaving in their wake post-colonial regimes that could somehow secure the former rulers' most vital interests. Whereas Israel seems determined as ever to maintain its domination over the West Bank, in 2005, something changed in the Gaza Strip. This did not mean that Gaza became “free” but it did enter into a perturbed de-colonization processes.

The most vital interest Israel had in the Gaza Strip was to keep in check the local populations' grievances against a state founded on the ruins of its towns and villages. Hamas, although rhetorically committed to the destruction of the Zionist state, has also shown itself time and time again to be committed to its own survival and sovereign status in the Strip. Indeed, frequently this Hamas interest coalesced with the Israeli post-colonial interest of limiting Palestinian violence originating in the Strip. At times there was even a harmonious relationship wherein the siege on Gaza allowed for Hamas to tighten its grip on the constrained supply routes, and in turn, Hamas would often force the more radical organizations in the strip to moderate their violence. The post-colonial relationship between Israel and Hamas was of course not perfect for both sides but at least the two sides could talk, even if at times this dialogue was in the language of bombs.  

This time Israel expressed its dissatisfaction with the deal by assassinating no less than the Hamas government’s chief of staff. Barak and Netanyahu could have killed a lower ranking officer, claim that he was an arch terrorist, get some political cache, go through a round of tit for tat and end it there - until next time. But killing Ja‘abri could be understood as signaling to Hamas, or at least to me, that the deal is off. At that moment Israel might have lost the only party it could talk to in the Gaza Strip. What’s particularly baffling to me is that Barak and Netanyahu seem to have done so not due to a miscalculation but out of intent.


Hamas Chief of Staff Ja'abri

My concern as an Israeli and as a human is that the assassination of Ja’abri points to a complete lack of strategic thinking on how to sustain what I consider my home and society. Where is this leading? Israel will win this round and the next ones militarily but politically it will be defeated. This is because it is single handily undoing any possibility that one day a sustainable Palestinian regime in the Gaza Strip will rise and take upon itself some responsibility for the suffering of the Palestinian population there, a suffering which is now justly projected against Israel. Just to be clear, post-colonial regimes tend to be corrupt and oppressive but that is the price all Western states are glad to accept to nominally secure their interests - Israel will probably not adhere to a higher standard. The misery of the Palestinians in Gaza will, as it ought to, always be a source for Israeli insecurity yet Israel has the power to either aggravate of sublimate this equation. If endless decapitation of the Palestinian national movement, in both the Gaza Strip and the West Bank, leads to a rise to prominence of a democratic and non-violent Palestinian organization, I’ll be the first to admit that I was wrong and that indeed Barak and Netanyahu knew what they were doing. 

Friday, March 25, 2011

תשובה לספאמרית ימנית


שלום ****,

מזה זמן מה אני מקבל ממך מיילים, כמו זה שלמטה - מיילים של תעמולה או הסברה למען ישראל. היות שאת חושבת שעמדותייך הפוליטיות מעניינות אותי, חשבתי שאולי עמדותי שלי יעניינו אותך.

ישנם אנשים אשר רואים במדינת ישראל והציונות כשורש כל הרע בעולם. רבים מהמיחסים לישראל מדיניות של אפרטהייד, ואני ביניהם, אינם כאלה. ההשוואה בין המשטר הישראלי למשטר האפרטהייד לא בהכרך נובעת משנאה תהומית לישראל או רגשות אנטישמיים. לעיתים כל מה שצריך זה עיניים ומוח. ה"ההוכחה" במייל שלך לאי ההתאמה של התוית אפרטהייד לישראל היא שיוויונם הפוליטי והמשפטי של ערבים או פלסטינים שהם אזרחי ישראל. השוואה עניינית למשטר האפרטהייד מקורה בראש ובראשונה ממדיניות ישראל בשטחים הכבושים ולא ממדיניות ישראל כלפי אזרחיה הערבים - שגם היא לא תואמת בדיוק סטנדרטים של דמוקרטיה ליברלית, וזאת למרות שמירה עווד יציגה את ישראל באורוויזיון 2009. התמונות שבמייל של תושבי שטחים ערבים המשולבים בחברה הישראלית, תמונה אחת מסניף רמי לוי בגוש עציון ושל מועמד דוקטוראט תושב רמאללה באוניברסיטת תל-אביב, אין בהם בכדי לשנות את העובדה הפשוטה שהאוכלוסיה הערבית בשטחים נטולה מרבית הזכויות אשר ניתנות לי, לך ולאזרחים הערבים במדינה.

בגדה המערבית ישנם גם אזרחים ישראלים המכונים "מתנחלים" - להם יש זכויות. במשך שירותי בצבא, עיקר תפקידי היה לאכוף מדיניות של "הפרדה" בין שתי האוכלוסיות. תפקידי היה לשמור על כך שכבישים יהיו "סטריליים" מערבים. בעיר חברון המילה כביש הופכת לרחוב אבל זה אותו עקרון - הפרדה. בנוסף, הגדר המוקמת על אדמת הגדה המערבית אינה גדר מדינית, כלומר איננה הודאה של ממשלת ישראל כי היא מוותרת על השליטה בשטחים שמזרחית אליה. מטרת הגדר היא הפרדה בין שני חבלי ארץ ואוכלוסיה שישראל טוענת לסוג של ריבונות עליהם. משמעות המילה אפרטהייד באפריקאן, שפתם של המתיישבים הלבנים בדרא"פ, הינה הפרדה.

כמובן שהדימיון בין המשטרים לא מסתיים בכך ששניהם מבוססים על עקרון של הפרדה על בסיס גזעי - ספרים שלמים נכתבו בסוגיה זו ואני ממליץ לך לעיין בכמה מהם, אולי רק בשביל להבין על מה מתבססים טיעוניו של הצד השני. ראיתי כבר כמה עלונים פרו-ישראליים שדנים בשאלה של ישראל ואפרטהייד וכמו המייל שלך, הם לא מתייחסים לעובדה שמצבם המשפטי של הפלסטינים תושבי השטחים אינו זהה לזה של מי שאת מכנה ערביי ישראל. במקרה הטוב מדובר בבורות במקרה הרע מדובר בשקר. אני נותן לך את הזכות למקם עצמך בספקטרום זה.  

אם במקרה את מסוג האנשים, כמו ראש הממשלה שלנו, שהכיר בהיתכנותה העתידית של מדינה פלסטינית משום שהם הבינו שזה הסיכוי היחיד לכך שישראל תישאר מדינה "יהודית-דמוקרטית" ולא מדינת אפרטהייד, אולי טוב תעשי אם תקדישי את האנרגיות שלך לקידום מצב מדיני של שתי מדינות ולא תבזבזי אותן על מיילים כאלה אשר מנסים לטשטש את האמת הלא נעימה. אני מבין שהניסיון לגרום לישראל לשנות את מדיניות העמקת הכיבוש באמצעות לחץ חיצוני פוגע ברגשותיו של הפטריוט, גם אם הוא עצמו מתנגד למדיניות ממשלתו. יחד עם זאת, אם את במקרה בעד פתרון של שתי מדינות ונגד העמקת הכיבוש, אולי עדיף לשיטתך שתדאגי לישראל ולא לתדמית של ישראל. סתם המלצה.

הרשי לי להניח שאת דווקא מסוג האנשים אשר סבור שהקמתה של מדינה פלסטינית ממערב לירדן פירושה הפניית עורף לציווי דתי-לאומי וסופה של מדינת ישראל. אינני יכול לומר שמדובר בסברה מופרכת. יחד עם זאת, חשוב לי להבהיר לך שהמשך הסטטוס קוו בו בין הירדן לים ישנה מדינה אחת אך שני סוגים של אוכלוסיה אזרחית, משמעותו המשך של מצב מדיני-משפטי בו רב הדומה על השונה עם שלטון האפרטהייד. לעניות דעתי, ככל שיעבור הזמן יקטן מספר האנשים בעולם שלא יוכל להבחין בתמרון הדיי עלוב שהמייל שלך עושה. במקביל, הקריאות והפעולות להחרמת ישראל תגברנה. אבל הנה נקודת אור - בשביל מי שסבור, כמוך ככל הנראה, שנסיגה מהשטחים וסיומו של מצב הכיבוש על הגדה המערבית יסמנו בגידה בציונות וסופה של המדינה, אות קלון של אפרטהייד לא צריך להפריע לו יותר מדי. 

לידעתך, אני מסוג האנשים שהשלימו עם העובדה שפתרון של שתי מדינות כנראה לא יתקיים. חלק גדול מאזרחיה של מדינת ישראל שוללים את הקמתה של מדינה פלסטינית.  אם ישראל היא אכן דמוקרטיה, אזי תוצאות הבחירות האחרונות מעידות על כך שמדובר ברוב. עוד חלק נכבד מהאוכלוסיה, גם אם הוא באיזשהו מקום חושב ש"צריך לצאת מהשטחים" - לא עושה דבר בנידון ולעיתים קרובות אף תוקף אישים וארגונים המנסים לקדם מדיניות זו. ייתכן שיש גם משהו בטענה של הימין כי "אין פרטנר" וכי בצד השני גם אין רוב המוכן לגנוז את חלום פלסטין בגבולותיה המנדטורים. "כן שטחים לא שטחים" - להערכתי הסוגיה הזאת מאחורינו. יש יותר מדי מתיישבים יהודים בגדה המערבית בשביל שאי פעם יהיה ניתן לפנותם. אותו דבר לגבי האוכלוסיה הערבית של אותו חבל ארץ. אולי כשיגיע היום הזה של המדינה האחת, בו בין לילה אנחנו נאבד את זכויות היתר שלנו על פני אלו שחולקים איתנו את הארץ  - אולי אז תחשבי שנית על מה עשית בכדי למנוע את בואו. עד אז, בטח תחשבי שאני ושכמותי סתם סמולנים, יפיי נפש אוטואנטישמיים.

כל טוב,
ארנון דגני 

נ.ב: אין לי בעיה להמשיך לקבל ממך מיילים אבל כאשר את מפנה אותם לכל רשימת התפוצה, עדיף שתעשי זאת תחת הרובריקה BCC. באופן שבו את עושה זאת, את חושפת את כתובת המייל שלי ושל החברים שלך למספר עצום של מחשבים. מספיק שאחד יהיה נגוע בתוכנות ריגול וכך הכתובות של כולנו תהיינה חשפות למתקפת דואר זבל או חלילה פריצה.  


On Fri, Mar 25, 2011 at 1:35 AM, ********* <*******@hotmail.com> wrote:



Please forward the following to family, friends and lists you may have of Jewish and Christian organizations, government leaders in the world, Union leaders and University professors.
Subject line:  DIDYOUKNOW?  APARTHEID ISRAEL?
Many thanks,
Dave Rackner
DIDYOUKNOW? --ISRAEL
With grateful assistance and cooperation of:
STANDWITHUS
We welcome your comments
___________________________________________________________________________________________________________________

APARTHEID ISRAEL?
GROSS INSULT TO SOUTH AFRICA, AS WELL AS ISRAEL AND ITS ARAB CITIZENS

In South Africa until 1993, in law and in practice, people of color were segregated in every aspect of their daily lives: at train stations; on beaches; in restrooms, schools, restaurants and health clinics. Worse, they were restricted to inferior medical care, education, employment, wages and housing.

Israel since its birth in 1948, to the contrary, is a strictly equal and open society of people from every corner of the globe and the indigenous people too: Arabs and Jews whose roots go back generations. Their equality, freedoms and religious institutions are protected by law and visible in practice.

Arabic is an official language. There are Arab doctors, nurses, policemen, members of the Israeli parliament (the Knesset) and judges. An Arab recently sat in judgment on the former President who was on trial!

Just visit an Israeli shopping mall, a beach or a hospital at visiting time and see the large numbers of Arabs confidently exercising their rights to be full members of Israeli society; and you will no longer give any credence to the lie that is “Apartheid Israel”. Nothing could be further from the truth.

The following images will help:-



      

  





http://1.bp.blogspot.com/_uPzsiWdvLoQ/TKMs-HeOt3I/AAAAAAAADSM/4Hbi7V11fOA/s1600/apartheid3.jpg
http://1.bp.blogspot.com/_uPzsiWdvLoQ/TKL6bLmNaRI/AAAAAAAADR8/sk2hVsQwll8/s1600/apartheid2.jpg



__________ Information from ESET Smart Security, version of virus signature database 5691 (20101210) __________

The message was checked by ESET Smart Security.


Thursday, January 6, 2011

הם צודקים

בן ארי, ליברמן ו"אם תרצו" צודקים בהכל, בעצם כמעט הכל.

לפני שנצעק "פאשיסטים!", "מקרתיזם! "יום שחור לדמוקרטיה!" וכו'... בואו נודה באמת. אחיותי ואחי משוברים שתיקה, חברות וחברים מבצלם ומחסום וואטש – אנחנו לא באמת ציונים. להיות ציוני היום משמעותו שבין היהודית לדמוקרטית, את\אתה בוחר\רת ביהודית. אנחנו מעדיפים את הדמוקרטית. חלקנו אקטיביסטים בעיקר נגד המצב בשטחים הכבושים, וזאת מתוך תחושה שמה ששורר שם מהווה את העוולה האנושית החריפה ביותר בין הירדן לים. לכאורה, יש הסכמה בינינו לבין אנשי זרם מרכזי שמחייבים את סיום הכיבוש (אבל לא עושים שום דבר), כל מני ציפי לבניות, בן דרור ימינים וארי שביטים. הם טוענים שזה הסיכוי האחרון לשמירת יהדותה של מדינת ישראל. אותנו, בואו נודה, זה לא הכי מעניין. אנחנו לא מאמינים שיש ליהודים זכויות יתר על הארץ הזו ולכן אנחנו חתרניים נגד הציונות של היום  – זאת האמת.

מבין שלושת הזרמים שחרטו על דגלם חזון של ישראל יהודית ואנטי-דמוקרטית, בן-ארי מייצג את העקבי ביותר. מבחינתו דמוקרטיה זה מילה של מתיוונים. כשאנשי הזרם שלו שומעים על הדו"חות שלנו, לא מעניינת אותם אמתותם, הם אפילו קצת שמחים שהדברים קורים, אולי קצת חבל להם שמישהו מראה לגויים. הרבה מתומכי ליברמן, שאין טריפה שלא יסכימו לאכול ואין סילבסטר שלא יסכימו לחגוג - הם  תומכים במכתבי רבנים ורבניות. "אם תרצו" עוד מסוגלים לומר מצד אחד שאנחנו שקרנים ומצד שני להצדיק מראש כל דבר שחיילי צה"ל עושים בכדי למזער אבידות לכוחותיו, כולל מה שבעולם נחשב פשעי מלחמה. לא משנה - תומכי בן-ארי, ליברמן ו"אם תרצו" מעריכים נכונה, שערעור על זכויות היתר של יהודים בחברון זה מדרון חלקלק לערעור על זכויות היתר שלהם ביפו ועכו. אז זהו, הם צודקים.

יש דברים שאנחנו יכולים לומר להגנתנו. אנחנו אוהבים את הארץ הזו ואת האנשים החיים בה, יהודים וערבים. גם אם היום במעשינו אנחנו מעודדים השתמטות, כשחשבנו שזה הדבר הנכון לעשות, התגייסנו למען הארץ. אני, את הפטריוטיות שלי לא צריך להוכיח בפני אף אחד, בטח לא ליברמן. אני בן הארץ ובן לבני הארץ. יש לי שפת אם אחת, עברית, ובה אני נהנה לכתוב, לדבר ולקלל.  אין לי נופי ילדות אחרים מאשר פרדסיה של רחובות. כל חבריי כמוני. בעצם, לא כולם, לחלקם הערבית היא שפת האם. למעשה, אם יש דבר שאי אפשר לומר עלינו זה שאיננו אוהבים את הארץ. כאן ראוי לומר, שאני נמצא כרגע בארה"ב בלמודי דוקטוראט, ואם לעיתים אני חושב על אי חזרה, זה בגלל שאני חושש שאהבתי לארץ לא תגן עלי מפני מי שטוען שאני בוגד בה.

בשביל בן ארי, ליברמן ו"אם תרצו", מה שנאמר לא ישנה. מבחינתם אנחנו לא חלק מאותו עם. בואו נודה, מבחינתנו זה בסדר. אין כאן מקרתיזם, לא רודפים אותנו סתם. אבל, יש דבר אחד שהם לא קולטים. יש להם חישוב מוטעה אחד. בן ארי, ליברמן ו"אם תרצו" ותומכיהם, כולם מאמינים שמי שפוגע במעמדה של מדינת ישראל ובשמו הטוב של צה"ל זה אנחנו. הם באמת חושבים שבלעדינו המצב ההסברתי של ישראל ישתפר. לרגע אחד לא עולה בדעתם שבעיות התדמית של המדינה נובעות מהמדיניות של ישראל. לרגע אחד הם לא מצליחים להבין שאנחנו, עבור רבים בעולם, דומים יותר לתנועה הירוקה באיראן והם דומים לאייתולות. הם לא מבינים ששנים ישראל ניצלה מסנקציות בגלל הסממנים הדמוקרטיים שלה. ולכן, אל לנו לבכות. אנחנו חיים בתקופה לא פשוטה שבה הסתירה "יהודית-דמוקרטית" נפתרת ולא לכיוון הדמוקרטית. אבל בסוף, גם האפרטהייד נפל.
            
ארנון דגני

Tuesday, November 9, 2010

Really? Anti-democratic ?

Really?  Anti-democratic ? 

The Boycotters of Ariel are no saints. Most of them are not outstanding human rights fighters. Their muses are known to be silent when the cannons roar. The Intellectuals and artists just realized that you can’t promote a two-state solution, while supporting a settlement, in this case Ariel. They have a political agenda and they're following it. A shrinking minority, Meretz voters - they are not post-, let alone anti-. They are the Left – The Zionist Left.

The Israeli Government is not brainless. 
It is also largely comprised of well intentioned individuals. The Government just does not want to leave the territories. How do I know? – They are building homes in them - and you just can’t account for the settlement of Israeli civilians in the middle of the West Bank or Samaria, other than Israel’s sincere intention not get out. The Ministers are not fascists, certainly are not Nazis. They are the Right – The Zionist Right.

Here again are the two Zionist strategies - one wants to end Israeli control over the territories, the other is interested in its continued existence. 
The second strategy is what most citizens of Israel want. How do I know? - There were elections, a coalition was formed and, you guessed it, houses are being built in the territories. Since it is clear to us what the government wants, and it is clear what the majority of Israeli citizens want, is Minister of Culture and Sports, Limor Livnat, not right when she says that the act of boycotting a cultural institution in the territories" a clearly anti-democratic act? I understand what the minister is trying to say. The artists do not accept Ariel’s consensual position in Israel. They are also using the boycott tactic, which must be quite annoying seeing that Israel and boycott words that are constantly used by Israel’s fiercest detractors.
But here's the problem Limor - Israeli settlements in the West Bank are themselves much more anti-democratic. Israel, as you say "our democratic state," is actually not a democracy at all. Without even going into the whole oxymoron of a "Jewish and democratic state," by any reasonable account, there is no political equality among all residents of the territory controlled by Israel. Settlers have the right to vote, residents of Tel Aviv has the right to vote, a guy who lives in Nablus - no voting rights. Israel is not in a bad club. France, the cradle of modern democracy, was not really a democracy as long as it dominated nine million Algerians without voting rights. Anyways, let's not take democracy and turn into a golden calf. Let's just get things straight - Limor Livnat has always supported and still supports the Israeli settlement enterprise which is not democratic, it’s even anti – democratic. So are the Israeli governments, the state, and its citizens – The Zionist right and left.

Monday, November 8, 2010

באמת? צעד אנטי דמוקרטי מובהק? זה מה שיש לך לומר?

באמת? צעד אנטי דמוקרטי מובהק? זה מה שיש לך לומר?

מחרימי אריאל אינם קדושים. רובם הגדול אינם לוחמי זכויות אדם מצטיינים. מוזותיהם יודעות לשתוק כאשר התותחים רועמים. אנשי הרוח והאמנים פשוט מבינים שלא ניתן לקדם פתרון של שתי מדינות, ובאותו זמן לתמוך בביסוסה של ההתיישבות, או לשיטתם, ההתנחלות אריאל. יש להם אג'נדה פוליטית והם הולכים לפיה. מיעוט הולך וקטן, מצביעי מרצ - הם אינם פוסט, קל וחומר הם אינם אנטי. הם השמאל  - ציונים.

ממשלת ישראל איננה אווילית. היא גם ברובה מורכבת מאנשים בעלי כוונות טובות. הממשלה פשוט לא רוצה לצאת מהשטחים. איך אני יודע? - כי היא בונה בתים בשטחים, ואין אפשרות להסביר את יישובם של אזרחים ישראלים עמוק בשטחי הגדה או יהודה ושומרון, אלא ככוונה ישראלית כנה לא לצאת משם לעולם. חברי הממשלה הם לא פשיסטים, קל וחומר אינם נאצים. הם הימין - ציונים. 

הנה שוב שתי האסטרטגיות הציוניות - האחת מעוניינת לסיום השליטה על השטחים, השניה מעוניינת בהימשכותה. האסטרטגיה השניה, היא מה שרוב אזרחי ישראל רוצים. איך אני יודע? – כי היו בחירות, יש קואליציה והיא, ניחשתם נכון, בונה בתים בשטחים. היות שברור לנו מה הממשלה רוצה וברור לנו מה רוב אזרחי ישראל רוצים, האם שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, לא צודקת  כאשר היא אומרת שמעשה ההחרמה של מוסד תרבותי שרוב תושבי ישראל תומכים בו הוא מעשה "אנטי דמוקרטי מובהק"? אני מבין מה השרה מנסה לומר, האמנים לא מוכנים לקבל את הלגיטימיות של אריאל או את מעמד הקונצנזוס שלה היא זוכה. הם גם משתמשים במדיניות של חרם שזה בטח גם דיי מרגיז כי בסה"כ לא קשה לאותם אמנים ואנשי רוח לכתוב ספרים, להעלות מחזות ולהפיק סרטים ביקורתיים על ישראל, לעיתים אפילו בסיוע תקציבי מדינה – "אז למה לא תתנו איזה הופעה באולם שהשרה סייעה להקים?"

אבל הנה הבעיה לימור - מפעל ההתיישבות הישראלי בגדה המערבית או לשיטתך, יהודה ושומרון הרבה יותר לא דמוקרטי. ישראל, בניגוד להצהרה על גאוותך  על "המדינה הדמוקרטית שלנו," איננה דמוקרטיה. אני אפילו לא נכנס לסתירה בצמד המילים "יהודית ודמוקרטית", אלא מהבחינה הכי פשוטה – אין שוויון פוליטי בין כל תושבי המרחב עליו ישראל שולטת. למתנחלים יש זכות הצבעה, לתושבי תל אביב יש זכות הצבעה, ולמי שגר בשכם – אין זכות הצבעה. אנחנו לא במועדון רע. צרפת, ערש הדמוקרטיה המודרנית, גם היא לא היתה ממש דמוקרטיה כל עוד שלטה על תשעה מיליון אלג'יראים ללא זכות הצבעה. בכל אופן, בואו לא ניקח את המושג דמוקרטיה ונעשה ממנו עגל זהב. בואו רק ננסה להכניס לראש שהיות שלימור לבנת מאז ומעולם תמכה ועודנה תומכת במפעל ההתיישבות הישראלי אז היא לא דמוקרטית, היא אפילו אנטי-דמוקרטית – כמו הממשלה, המדינה, האזרחים – ימנים ושמאלנים כאחד. 

Thursday, September 2, 2010

המשמעות של אריאל

הפוסט הזה מיועד לאנשים כמו ההורים שלי – מצביעי עבודה\מרצ (ואלו שהצביעו לקדימה כי אהבו את ציפי לבני) –  אשר לא יודעים אם לתמוך או להתנגד לגל העצומות נגד אריאל, על היכל התרבות וה"מרכז האוניברסטאי" שלה. הביוגרפיה האישית שלי מכילה שירות מילואים בשטחים, כך שאינני מתיימר להעביר ביקורת מוסרית על מי שמתנגד להחרמת אריאל או אפילו מי שבאופן פעיל ישא שם הרצאה או ידקלם שורות מהצגה. יחד עם זאת, אני רוצה להצביע על העדר הביסוס האינטלקטואלי, או, במילים אחרות, הטמטום, אצל כל מי שמחד גיסא מאמין ב"פתרון" שתי המדינות ומאידך, מתנגד לפעולות המחאה של אותם שחקנים, יוצרים, סופרים ואקדמאים.

אני חושב שרבים המכנים את עצמם כאנשי שמאל ציוני, אליהם מכוונות שורות אלו, לא לגמרי מבינים את המתנחלים וההתנחלויות. הכינויים "עצם בגרון," "סרטן," "איוולת" ושלל תויות שליליות וארסיות שאנשי מחנה זה נוהגים להדביק, אינם מסייעים להבנה, כי למעשה מפעל ההתנחלות הוא הצהרתה החד משמעית של מדינת ישראל ואזרחיה למחויבותם לשלוט לנצח בשטחי יהודה ושומרון. זה למה האובמה האנטישמי הזה ישב על ביבי חזק בכל הנוגע להקפאת ההתנחלויות – לא היה נראה לו סביר שבזמן שיידונו על חלוקת הארץ, אחד הצדדים יעשה מהלכים על הקרקע שכוונתם למנוע מדבר כזה לקרות, באמת אנטישמי. כל בנייה אזרחית בשטחים – שכונת מגורים, כביש, בית כנסת, היכל תרבות או מכללה – לא ניתן להסביר את הקמתה אלא ככוונה כנה להישאר בשטחי יהודה ושומרון, להמשיך לשלוט על הפלסטינים ולסכל את היתכנות הקמתה של מדינה פלסטינית לצד ישראל. כן כן – המכללה והיכל התרבות הם פוליטיים.

 "מבחנתי תן להם את הכל!"

זה מה שאני בדרך כלל שומע מאנשי שמאל ציוני מיד אחרי שאני מעלה טיעונים כמו אלה שלמעלה. ואני בטוח שהם מתכוונים לזה. אבל הנה עוד דבר שחשוב להבהיר: עמדה זו היא איננה משתקפת במדיניות ישראל כבר 43 שנה, ובשלב זה איננה מייצגת את רובם של הישראלים. ממשלות ישראל, גם כאשר, במקרים נדירים ביותר, הביעו בדיבור ובמעשה רצון טוב להפסיק לשלוט על הפלסטינים, מעולם לא חזרו בהן באופן מהותי ממחויבות ישראלית להמשך השליטה ביהודה ושומרון ובתושביהם הפלסטינים. משמעות הדבר היא, שהרצון העז של אנשי השמאל הציוני לצאת מהשטחים, "לעוף משם," לעשות "שלום עכשיו" ושלל הקלישאות הללו –הרצון הזה לא בא לידי ביטוי על קרקע המציאות של יהודה ושומרון מזה 43 שנה וכן לא בהרכב המושבים בכנסת ישראל הנוכחית.

איך כל זה קרה? ובכן יש כאן סכסוך סבוך בו ננקטו צעדים אלימים מאד משני הצדדים ובין היתר במהלך 10 השנים האחרונות התקבלה בקרב השמאל הציוני תפישה, אשר עשתה אותו בפועל זהה לימין, והיא כי להתנחלויות תועלת ביטחונית. לפיכך, את סיום הכיבוש יש להתנות בערובות שהמצב הביטחוני ישתפר. זו איננה תפישה מופרכת: התפרשותו הנרחבת של המערך הצבאי הישראלי ברחבי יהודה ושומרון והתפשטות ההתנחלויות מזינים זה את זה. מתנחלים לעיתים אפילו מכנים את עצמם "שכפ"ץ" או אפוד מגן. אבל כל זה איננו משנה את העובדה הפשוטה ש ההתנחלויות אינן ביטחוניות במהותן, הן לא נבנו ואינן מתרחבות מתוך הנחת יסוד של זמניות אלא מתוך אידיאולוגיה הרואה את התיישבותם של יהודים בשטחי יהודה ושומרון כזכותם הבסיסית והבלעדית וכן חובה אלוהית. ההתנחלויות הוקמו בכדי להישאר - ככה המתנחלים רואים את המצב, ככה גם הפלסטינים, האירופאים והאמריקאים. רק השמאל הציוני חושב ש"ברור שברגע שיהיה פרטנר נוותר על השטחים."

ישנו עוד עניין שצריך לתת עליו את הדעת. רבים מהשמאל מפנימים את התפישה - "אריאל היא קונצזוס." אם עד עכשיו כולם מסכימים איתי אזי ברורה הנקודה שהמשך הרחבת מפעל ההתנחלויות מעיד על רצונה של ישראל להמשיך בכיבוש. אך ישנם האומרים ש"אריאל בכל מקרה תישאר בגבולות מדינת ישראל בכל הסכם עתידי" ועל כן, פיתוחה איננו אמור לרמוז על סירוב ל"פתרון" שתי המדינות. התשובה הכי טובה לטענה זו היא המפה:

המחשבה הישראלית שניתן להקים מדינה פלסטינית עם מובלעת ישראלית כמו אריאל עמוק בתוך שטחה, מתקבלת בצד הפלסטיני ובעולם, בדיוק באותו אופן שבצד הישראלי מתקבלת העמידה על זכות שיבה מלאה של כל צאצאי הפליטים לכפריהם ההרוסים ולערי החוף. בקיצור, זה לא נשמע סביר במיוחד. אריאל איננה פחות התנחלותית בגלל שהיא גדולה מאד, להיפך, בגלל מיקומה וגודלה היא מהווה מכשול גדול להיתכנותו של הסכם המבוסס על הקמתה של מדינה פלסטינית לצד ישראל. זו עובדה מאד ברורה לכל מי שלא נחשף מדי יום לתקשורת הישראלית –  קרי, לא ישראלים, רוב העולם – הנאור והחשוך.

את הצהרתם של האמנים, אנשי הרוח והאקדמאים כי כף רגלם לא תדרוך באריאל צריך להבין כהצהרה אמתית, הנאמרת כלפי עצמם, ישראלים אחרים, פלסטינים ולעולם, כי הם אינם רוצים יותר לשלוט על מליוני אנשים ללא זכויות אזרח. זה הרי המינימום. אם ברצונך להראות כי הרחבת ההתנחלויות והכיבוש אינם רצונך ניתן לא לקנות מוצרי התנחלויות, להפגין בבלעין ושיח' ג'ארח, לריב עם חיילים במחסומים ואפילו לסרב לשרת במילואים. אבל אם קשה או מפחיד מדי לעשות את הפעולות הללו, המעט שניתן לעשות הוא להצהיר שאת\אתה באופן פעיל וישיר לא תכיר ב ו\או תבסס את מפעל ההתנחלויות, קל וחומר תתמוך במי שמצהיר זאת בפועל. מי שחושב שתמיכה בפעולה מינמאלית זו, אשר איננה כוללת עבירה על חוקי המדינה, עמידה בשורה אחת בהפגנה עם ערבים או אפילו לקום מהספא, לא יכול לטעון שהוא באמת מתנגד להמשך הרחבת מפעל ההתנחלויות, ולא יכול\ה לומר שהוא באמת מתנגד לכיבוש או שהתנגדותו באה לידי ביטוי באיזשהו אופן ממשי. אותם אנשים האומרים "חרם? זה כבר יותר מדי!", בגללכם לא נראה לי שאי פעם באמת נצא מהשטחים ולהערכתי, אריאל אומנם תהיפך לעיר ואם לגיטימית בישראל, אך איתה כך גם ג'נין ושכם – הדבר שהשמאל הציוני הכי מפחד ממנו.